דיכאון
דיכאון

עוד טרם הקורונה, המחלה של המאה שלנו היתה דיכאון וחרדה. מאז פרצה הקורונה לעולמנו והביאה עתה שינויים בהרגלי החיים, ביחסים החברתיים, בתעסוקה, בשעות הפנאי, בהרגלי
הבילויים, באפשרויות הכלכליות בקיצור בכל ההתנהלות היומיומית שלנו בני האדם עלה אחוז הפונים
לעזרה ולייעוץ נפשי.
הסגר שנכפה על החברה האנושית ואח"כ נפתח עם הגבלות רבות, האיום המרחף כל הזמן בסגר נוסף, חוסר הידיעה מתי כל זה יסתיים הביא עמו התמודדויות פסיכולוגיות לא פשוטות. הקושי נבע בחלקו ממצב לא טבעי אליו נקלע האדם בבת אחת, מבלי שהיתה לו שהות להתאמן, להתרגל,
להסתגל למצב. בהינף קורונה האדם מצא עצמו סגור בדלת אמותיו. בצד הבדידות והשעמום נוספה לה דאגה פן יחלה בקורונה הוא או מי מקרוביו. הדיווחים המאיימים והמפחידים, יש שיאמרו
המוגזמים הוסיפו עוד לדאגה ולחרדה.
מצב הבידוד יצר גם שעמום, עולמנו של טרם קורונה היה תזזיתי, הכל מהיר מעכשיו לעכשיו. הפחד משעמום יצר בחברה המערבית רדיפה אחרי הנאות אינסופיות ופתאום הכל נעצר. אנשים לא יכלו לצאת לאקסטרים תחושתי, תנועתי, רגשי כפי שהיו מורגלים. הפחד מהשעמום הביא עמו עוד חרדה: מה יהיה עכשיו כשאני לא יכול לשעשע עצמי בכל מה שהורגלתי לו. בעקבות כך אנו עדים לעליה בשימוש של חומרים ממכרים שאף הם מביאים להתמודדויות רגשיות לא פשוטות ולדיכאון נוסף על הקיים.
אנשים שנהגו לאתגר עצמם בפעילות גופנית בחיק הטבע נאלצו להסתפק בביתם, נכנסו לשגרת בית ללא פעילות גופנית עם עלייה בכמויות המזון שדחפו לגופם, עם עלייה בשעות השינה דבר שאף הוא הגביר את העצבות, את הופעת המחשבות הטורדניות, את תחושת חוסר השליטה והדיכאון, את המצב הקרוי בפי העם "בטטה".
יחד עם זאת יש לומר שלא מעט מאלו שנכנסו לבידוד מכפייה מנפו זאת לשגרה חלומית. רבים אף דווחו שהקורונה שיחקה לידיהם. פתאום המרוץ המטורף, העבדות של העת החדשה נעצרו. אותם אנשים החלו לגלות את הטבת הזמן הפנוי בקרב המשפחה. גילו את ילדיהם, את בני זוגם. גילו את המטבח ואת האכילה הבריאה בנוחותה. התחילו לעסוק בתחביבים שלפני כן אפילו לא העזו לחלום עליהם. מצאו זמן לשיחות עם יקיריהם בזום ובכל מיני אפליקציות של העת הטכנולוגית המודרנית.
הבינו בגדול שהטבע דורש שישבו יהרהרו בחיים שלפני הקורונה ויבנו חיים של פחות לעצמם ויותר לסביבתם.