האנושות עוברת תקופה מאוד לא פשוטה מתחילת השנה. הגיעה אלינו מגיפה שנקראת קורונה והפכה
את החיים מן הקצה אל הקצה. בני האדם בכדור הארץ בנו לעצמם מגדל או בועה שהתפתחה לממדים
מפלצתיים ורואים אנחנו שבדורנו זה החיים הם ריצה מטורפת אחרי הרצונות שמתפתחים בנו וקופצים
לנו ללא הרף, וכמובן שאת חלקם הגדול קשה להשיג מה שגורם לתסכול רב.
הסביבה שבה אנו חיים יצרה סוג של "תחרות" שמניעה אותנו כביכול להתאזן כלומר שגם לי יהיה בגד
אופנתי או פלאפון יוקרתי ואולי מכונית חדשה, חלומות בלי סוף. כאן באה הבעיה הגדולה ביותר. האדם
מתקשה להשיג את כל הרצונות שלו ומגיע למסקנה שהיכולת שלו להשיג את אותו חלום שחלם עליו הוא
כמעט בלתי אפשרי. כלומר המרוץ הזה מעייף מתיש ומותיר את האדם עם הרבה שאלות, מצב זה מביא
קהלים גדולים מאוד להיכנס למצב שנקרא דיכאון.
אותו מצב של חוסר יכולת לממש את השאיפות שלי, כלומר , העובדה שלא קיבלתי את מה שרציתי
גורמת לייאוש וחוסר תקווה, ולשאלות כמו מי ביקש את החיים האלה? או מה הטעם בחיים? ולמה לי
את זה? מצבים אלה שעוברים על האדם גורמים לו להסתגר להתכנס בתוך עצמו, הוא מיואש מהחיים
מכיוון שהוא לא מצליח להשיג את המטרות שהציב לעצמו. אם ננסה לרדת לרזולוציה קצת יותר עמוקה,
כלומר לתת הבחנה לתהליך שעובר על האדם, אז פה מתגלה משהו מאוד עמוק!
מה שקורה הוא דבר מאוד פשוט. אנו מגלים שבכל הבריאה הזאת, בטבע שסובב אותנו, יש חלק אחד
בלבד שלא מאוזן. אם נסתכל בטבע נגלה הרמוניה אחת נפלאה בתזוזה ובתנועה אחת, לטבע חוקיות
וסדר משלו שחולשים על כל חלקיו עד לפרט האחרון ואין יוצא מן הכלל שלו. זה נקרא חוק הטבע! היחיד
שלא מאוזן הוא האדם, הוא מנותק בהרגשתו משאר דרגות הטבע והרצונות שבו לגמרי לא מאוזנים.