העצמה נשית בקורונה

הכניעה לא מובנת לי. יצא לי לא מעט להיתקל בחנות שנסגרת, בעליה מסתובב מודאג, גונז בהדרגה חלומות על פרנסה. המקום כבר שם, אני אומרת לו בליבי, תיתן צ'אנס, תחליף ייעוד לחנות, בסוף תצליח. היכולת לשנות את עצמך כדי להתאים לעולם החדש היא קלף חשוב במשחק החיים. 

נראה לי שנשים נוטות יותר למסוגלות הזו של שינוי עקב נסיבות חיים. הקורונה הביאה אותנו לזמנים בהם התכונה הזו של יכולת להשתנות תבחן במשנה תוקף. מי שאחז בעבודה שהפכה ללא רלוונטית בעידן הקורונה, חייב לשנות גישה. תפקידן של הנשים כאן הוא כפול ומכופל, הן צריכות לתמוך לא רק בעצמן, אלא בבן הזוג המקובע בתוך סדרי עולם ישנים. החנות שהייתה, כבר לא תהיה עוד, לא בקרוב. צריך לשנס מותניים ולחשוב ביחד איך נתאים את עצמנו כך שנשאר רלוונטיים. 

המילים הללו לא נכתבו כדי לסרוק את מצב השוק ולגלות מה חסר כדי לחזור לעבודה, זהו מאמר על תפקיד האישה בעת החדשה וזה לא צחוק. נשמע מיושן, אבל הכרחי. האישה יכולה במו ידיה למנוע מהמשפחה לקרוס לתוך הפחד ולצמוח מחדש. הכול יתברר במחשבה בסופו של יום וזה מצריך יכולת הסתכלות מחוץ לקופסא. נתקלתי לא מעט במקרים בהם דווקא נעשה ניסיון נוסף להיחלץ מהברוך, אבל אי ההצלחה בפעם השנייה הפכה למעין אישור של הכישלון הראשון. דבר זה חולל כדור שלג מתגלגל של אכזבה, פחד ובסופו של דבר התרסקות כלכלית. 

הדבר הראשון שצריכה האישה לעשות הוא לעודד. לעודד בדיוק כפי שהייתה עושה לילד שחוזר פצוע וחבול מבית הספר. לא ליפול אל תוך הפחד ולשמש עוגן. זה נשמע כמו היפוך תפקידים בחלק ניכר מהבתים, אבל אין ברירה, אם הקרקע מתחילה להישמט מהרגליים, מישהו צריך לתפוס פיקוד ולאישה יש יכולת לעשות את זה, דווקא בזמנים קשים. מאוד חשוב שלא לשדר אכזבה, להקטין ציפיות ולהציע דברים פרקטיים שיוכלו להתחיל לשנע את המשפחה אל עבר זמנים טובים יותר, כי אלו בוודאי יגיעו.