משפחה

אנחנו משפחה אחת גדולה. כך אמרה לי העין הרע שלי, על העין הרע שלי על העולם. "הרי למה לך לקלקל לאחרים, אם שלומו של אחד תלוי בשלומו של אחר" אמרה לי העין הרע העצמית הראשונה -שאפשר לקרוא לה העין הביקורתית הראשונה. הרי אנחנו תלויים זה בזה, באוכל בבגדים בפרנסה בגידול ילדים, ועוד. ואם אנתק מחברה, כנראה אחיה חיי סבל של דאגה וטרחה בדאגה לעצמי מהבוקר והערב. ואחיה רק למימוש צרכים גשמיים מסביב לשעון – ללא הקשר החברתי שכבר מספק לי אותם. ולא לדבר על הצרכים המשמעותיים שבקשר בין בני האדם. לכן למה לי באמת להמשיך עם העין הרע שלי על אחרים שזה אומר בעצם לשנוא אותם. איפה אתחבא מאחורי השנאה שלי? כי הרי אם אני תלוי בכולכם ואני ממשיך להמשיך להזרים למשפחה הגדולה הזאת שהיא העולם כולו -זרמים של שנאה. וככה אני לגמרי יורה לעצמי ברגל, כל רגע של עין הרע זה פשוט ירייה לעצמי ברגל. האם אוכל להשים עליהם עין טובה עכשיו ולאהוב ולהזרים רוח חדשה אחרת, ושאולי זרה לטבע שלי? כנראה שלא. אני אגואיסט מידי ואני נהנה יותר מידי ומלשנוא אחרים, אם לא הייתי בהנאה מזה איך היית ממשיך? זה סיפוק פשוט לשנוא. זה הטבע שלי למה שאתנגד לטבע שלי. השאלה אם פתאום מתעורר בי אולי צד קטן אומנם של טבע חדש, שהוא אומר לי "עכשיו באלי להפיץ עין טובה…הבנתי שאני חלק מחברה שהיא משפחה אחת גדולה". שזה הגיח מהעין הביקורתית הראשונה שכך התקילה אותי פתאום. אבל מה אני עושה עם הטבע הראשון שלי שבו נהניתי לשנוא? האם יש לי איך לעבוד אתו? אולי בעצם אמצא לי חברה שרוצה לעבוד כנגד הטבע האגואיסטי ורוצה ללכת לכיוון האלטרואיסטי . וכך אהיה בה חלק מהחברה שבה אני מבין את הצד את האגואיסטי שלי, ומצד שני הגעתי למצב שאיני יכול להתנגד לצד האלטרואיסטי שקם בי בתוכי כמו שלמדתי בקורס של בני ברוך. לכן אני חייב לשאוף ממנה כוחות. ומהחברה  אקבל כוחות חדשים איך להתמודד עם שני הטבעיים האלו שנוצרו בי עד שאדע שהחברה הזאת היא המתאימה למימוש האלטרואיסטי שבי. כי אותי אני זוכר שלימדו רק איך לחזק את האגואיסטי, ולכן אני חייב חברה חדשה, שפועלת לכיוון אלטרואיסטי. (וזה, שוב, רק כי בוער בי פתאום צד של רצון לעין טובה, לאלטרואיזם. וזה תענוג חדש בשבילי, אחרת איך אפילו יהיה לי נגיעה ורצון לזה). וקודם הייתה לי את ההכרה שאני האגואיסט שמשבש אותה בזרמים של שנאה, ועכשיו אני מבין שדרך חברה אולי אוכל להשתוות סוף סוף למערכת המשפחה הגדולה דרך זרמים של אהבה. כי יש לי צורך בחברה כזאת שתספק לי כוחות. מישהו יודע איפה למצוא חברה כזאת? ( את זה שואל הצד האלטרואיסטי – ההוא שנמאס לו מהעין הרע שלי על העולם) 

השאלה האם דרך חינוך חדש, מסיבי ורחב נוכל להגיע לחברה כזאת. ומי יעזור לי, אולי אנשים שיקראו הטקסט הזה ומזדהים עם הקונפליקט הפנימי של שני רצונות האלה? אם אנשים מוכנים לשתף פעולה אני אומר בוא נחבר ידע ונפעל לחינוך מחדש של החברה לצד החיובי של השתוותה למערכת המשפחה אחת הגדולה – וכך נגיע לאלטרואיזם ע"י הכרה בטבע האישי שלנו, ע"י רצון לעבוד עם טבע נוסף, על ידי השתוקקות לחברה ששואפת לאותם ערכים, ולבסוף לחינוך מסיבי כולל לכולנו שכולנו נכנס לחדרי הלימוד ונבין שאם רצוננו הבוער הוא אלטרואיזם ועין טובה, אנחנו צריכים כוח מתנגד לאגו שלנו בפנים, וכך אני אהיה שמח מאוד כי יהיה מימוש לצד האלטרואיסטי שלי. האם זו בקשה אגואיסטית מידי?